בתנועת הקיום הטיבעי שלנו קיימת רק תנועת 'כן', שמכילה בתוכה רק הסכמה לא מדוברת,
שיתוף פעולה, פתיחות, אחדות, טוטאליות ואהבה – לא כמושגים או רעיונות, אלא כדבר הטיבעי ביותר.
כמו הנשימה – אפשר לצמצם אותה, אך אי אפשר לבטל אותה.
כך גם תנועת 'כן' ישנה וקיימת בנו תמיד, היא היחידה האוטנטית והטיבעית.
(למרות ואיך שלא תחנקי את עצמך.)

כולנו שואלות, מתי ואיך התחלנו להגיד 'לא' ולהתלבט בין לבין?

האם זה באמת חשוב לדעת מתי ואיך?
אני מציעה שנפסיק לחטט בזיכרונות נישמת האנושות ולחפש סיבות והצדקות לנכות הרוחית שלנו.
מספיק שכולנו עכשיו נשקוט לכמה רגעים ונשים לב לנשימה, שתוביל אותנו חזרה אל המקום הטיבעי ביותר בנו.
מקום ששום עיוות לא יכול לנגוע בו ולשנות אותו.
מקום שיש בו רק חיים, כמו שהם, על כל הביטויים שלהם.
מקום שיש בו שקט ידיעה, בהירות הפשטות, פתיחות הנשמה וביעבוע חיי נצח.
ולא צריך בשביל זה ללכת לשום מקום קדוש כלשהו, או להתלבש בבגדים מיוחדים, או לבצע טקסים מיסתוריים, או לתרגל יוגה ודתות במשך שנים.
כאן ועכשיו ובכל רגע ברגע הנוכח הניצחי זה זמין בתוכך, 
זה מבקש לחיות ולהתגלות ולפזר קסמים…
כי זה מה שאנחנו – קסם המיסתורין הניצחי.

כשכולנו נזכר בזה, נחווה את זה לפחות לכמה רגעים, נוכל גם לקבל שרק יחד אנחנו יכולים לחיות ולהתקיים. יחד – אחד. ואין יותר חשוב מזה.
וכל אדם יהיה עבורך קרוב ואהוב וחשוב כילדה שלך או כמו אמא שלך.
וכל פיסת אדמה תהיה עבורך קרובה ואהובה וחשובה, כמו המיטה שלך, שבה את נחה ומתחדשת ומקפידה על הסדינים הנקיים והאווירה הטובה בחדר.
וכל יצור חי ודומם בעולם הזה יהיה נחוץ, חשוב ומוערך, כמו לגימת מים או שאיפת אוויר.
ויתעורר בך הגעגוע האמיתי,געגוג הנשמה השלמה המאוחדת, ואת תדעי בוודאות מוחלטת, שזה הזמן לאסוף את כל האחיות והאחים מכל הגזעים ולאומים, לגעת בהם  ולהזכיר בהם את האהבה והפשטות ותנועת ה'כן' האבסלוטית.
זה הזמן לשחרר את האחיזות הסותמות את עורקי גופנשמתך ומחזיקות אותך בבדידות
 ומחנק הריכוז העצמי.
זה הזמן לאפשר לחיים, לאנרגיית הזא ,לזרום בך במלואה –
זרימה של אש, של אור, של אנרגיה מוארת, מרחיבה וממיסה כל סוג של אשליה.
זה הזמן לעזוב את כל הפנטזיות והנסיונות לחיות על פי הסרטים האישיים והחברתיים
ולנוע אל תוך האחדות המחודשת.
איך עושים את זה?
פשוט באים. קודם כל באים.
מתחברים, נושמים ביחד, ניזכרים.
ואז החיים כבר יגלו את עצמם דרכינו.
בואי, אחותי, חברתי, אהובתי, נשמתי, התגעגעתי אלייך נצח נצחים.