מי זה זאו...?
מתוך הספר 'מפגשים עם זאו'
עשירים ועניים, רדומים ונאורים, בריאים ופצועים, מוארים ורדומים,סלבריטאים ואבודים,משפחות ואנשים רבים מגיעים לגליל ל'מפגשים עם זאו', וכולם יושבים יחד תחת שמיכת האהבה וההתעוררות שמאחדת אותם להזכרות אחת. עדות טהורה לאהבה וקבלה שמעבר לגזעים ומעמדות.מבקשי האמת והאהבה מכירים אותו בשם זך ועכשיו הוא ידוע בשם זאו.
ההארה וההתגלמות האלוהית שעבר זאו הביאה אלינו דרך מעאירת חיים. כל מי שמכיר אותו יודע לספר שבזמן קצר מאז התגלמותו הוא עבר שינוי עמוק בהויתו ושונה ממי שהכירו. חייו הפכו למדיטציה והארתו המשיכה להתבטא בהתעוררות תודעתו. הוא החל לבלות ימים וחודשים רצופים בהתבודדויות בהרים, יערות וחוף הים. לימים, הקים מאהלים ללינה והתכנסויות ' האהבה הקוסמית' אליהם הגיעו מכל קצוות הארץ ורבים מאיתנו זכו להכשרתו. אלה, שביקרו אותו בתקופה הזאת, מעידים שלמרות שנמנע מכל מגע עם כסף הוא חי באושר ושפע גלוי. בכל ימי חיי לא ידעתי כזה שפע. סיפר לחבריו. הוא ניזון משורשי יער וארוחות שחבריו ומבקרים היו מביאים וחי את 'החיים על הפשוט' כפי שנוהג תמיד לאמר. זאו נודע באנרגיה הטהורה, המזכירה והטרנספורמטיבית שעוברת דרכו ומזכיר לנו, שכול נוסחאות היקוםקיום לחיים שלמים בעולם הזה נמצאות בתמצית נישמתינו. הוא מנחה להזכרות רצופה בטבע הטהור הכלל אנושי ומכוון לחיות את חיינו כעדות למתרחש בנו ודרכינו כשאנו פתוחים להקרנת היקום אלינו. יש בדבריו אמיתות שדומות לקודמיו אך כל ה'עושה השוואות' מרחיק את עצמו מההזדמנות הטהורה לחוות את אנרגיית התמצית שעוברת דרך זאו.
במחנות המדיטציה ומפגשי הזכרות שמעביר, הוא תמיד יושב בינינו כאחד האדם. שר. מרקד. מחבק. מצחיק והוא משתולל וגם דומם איתנו ביחד. תנועתו הנעימה ודיבורו השנון והמדוייק גורמים לכולנו להתאהב בו והוא דואג להזכיר 'אתם מתאהבים במה שעובר דרכי וקיים בכם ומבקש להתעורר ולחיות בחופשיות וטיבעיות. והרי אני זה אתם ואתם זה אנחנו'. ואכן כך, כל מה שעובר דרך זאו אלינו גורם לכולנו להתאהב מחדש ביקום המפואר שאנו חיים בו ובאהבה הטהורה שהיננו כולנו ומכך ועל כך כולנו עשירי תודה. רוחו ונישמתו המאירה מלטפים בחומם את הנוכחים ובכל מפגש עימו ניתנת האפשרות לפחות לעוד איש אישה להקרין מאורם על הנמצאים ולהעביר מסר שעובר דרך עדות חייהם. יש בו כל מה שאדם מבקש שיתגלה בעצמו. הוא האור שמקרין אותנו עצמינו ואנשים מתמגנטים אליו ולחיבוקיו הארוכים מעוררי ההשראה. 'כשאנחנו צוחקים לב היקום צוחק דרכינו וכשאנחנו מתחבקים ונושמים כל היקום מחבק אותנו ונושם דרכינו' הוא מזכיר תמיד. יש לו מגע שמעאיר אצלך כל תא ותא והאנרגיה שעוברת דרך החיבוק איתו בילתי ניתנת להסבר. החיבוק איתו מעאיר אותך לתמיד ויש אנשים שמגיעים אפילו רק בשביל חיבוק החשמל איתו. מרגע שקיבלו את נגיעת האהבה שלו הם ממשיכים להעביר אותה הלאה באופן טיבעי. האנשים הבאים איתו במגע עוברים קטרזיס חזק ופתיחה טרנספורמטיבית עצומה. חלקם מגיבים בבכי חלקם בצחוק חלקם בקולות שמחה וחלקם בדממה עמוקה וכולם מוארים באור הגדול. אנשים רבים מבקשים להשאר לידו, אך הוא מבקש מהם לחיות את מה שהתעורר בהם לידו, בסביבת חייהם. "הפיצו את הארת תמצית נישמת היקום וסייעו לכל אחד ואחת לגלות את התמצית ונחזיר יחד לחיים את עוצמות החיים,האהבה,החירות והחופש שלנו. תנו לתמצית להתגלות – תנו לנשמה לחיות" זאת קריאתו הקבועה.
כשהסתיים 'דיבור הזאו' עברנו רובינו לשבת סביב הקאמין.
"מי כאן באמת יודע מי "זה" זאו"?
כולם הפנו מבטם אליי וחייכו חיוך גדול.
גשם של אהבה הומטר עליי…"זאו הוא פרוז'קטור ענק שמאיר עלינו כשאנו נרדמים ושוכחים את הנתיב. הוא איש, אח וחבר אמיתי בדרך ללא דרך שמזכיר לנו לחיות על הפשוט. זאו הוא מורה ענק המרחיק ממנו תלמידים, כדי שלא יקשרו אליו ויהיו תלויים בו ובטח בכדי שלא יחקו אותו, אלא יחיו את נוכחותם שלהם במלוא העוצמה. החיוך שמש שהיה על פניהם רק הלך וגדל והקרין עליי מאורו. זאו תמיד מזכיר, שהוא נמצא כאן בשביל להיזכר איתנו באפשרות הקיום הטהורה ולנשום ביחד את החיים". זאו הוא אדם שחי חופשי מכל אחיזה והקשרות בעולם הזה, והופיע בחיינו בכדי להזכיר לנו את אפשרות החיים האמיתיים. זאו מבחינתי הוא האדם הקדמון והמודרני ביחד. יש בו את כל הידע האנושי מאז ועד היום". המשיכו העדויות עד שזאו הצטרף אלינו. זאו חייך ואמר"כולנו עדות לאמת החיים הפשוטים. קריאת נישמתי מגיעה לנשמות נוספות הנזכרות בכוח עצמאותן לקיים צורת חיים ואורח קיום התואם את נישמתם. כלכולי חי כאן, כדי לסייע לאחיי ואחיותיי לשחרר את אשליית כיבלי עצמם ולשרת את המעבר מהארת היחיד המתבודד להארת האנושות הקולקטיבית השלמה. הזאו נמצא כאן בכדי להעאיר בכל אחדת ואחדת את הזאו שהינם"
"אז מה זה בעצם הזאו?" נכנסתי לדיבורו "שומר הידיעה והתמצית, סליל הבריאה והקיום, מעאיר, מזכיר,תומך ומעצים. התגלמות האלוהות באנושות. אוואטאר שמסייע לאנשים להיזכר בידיעת האלוהות שהינם והבריאה החייה בתוכם. אנחנו הפיוריאנים ושושלת הנשמה של כולנו עוזרים לכולנו לטפח את פירות האור והחופש שחזר לחיינו. בכל אחדת כאן חי הזאו, שמסייע לכל מי שמאפשר, להזכר מחדש באחדות כל כוחות היקום והאנושות לחיי כל צורות שפע רוחומר אחדת" "אמת" הוסיפה החברותא… ואני נמסתי כולי בתוכי. קולו עמוק, חם, ומלטף שמערסל אותך באהבה והדיבור שלו רך ועם זאת ישיר ומלא עוצמה שמעירה אותי. נהר אנרגיית האהבה והאיניטמיות העילאית שמוקרנת דרכו מעוררת בי חוויה אקסטטית שמילים מצוצמצות מלתאר.
"אכן. זאו הוא התגלמות האלוהות בגוף אנוש" הצטרף אלינו אחד המורים הותיקים שהשתתפו בהתכנסות וכולנו הפנינו מבטינו אליו"אדם בצלם יקום המקרין יקום. המרחב בסביבתו שקוף ואין אדם שיכול לברוח מעצמו כשהוא לידו. הוא המראה של האלוהות לאנושות.זה הזאו בפשטות" השתררה שתיקה. כולם הזדקפו לישיבה מזרחית. למעט זאו ואני כולם עצמו עיניים. הדממה העמיקה בנו ואפילו נשימתינו לא נשמעה.
זאו התבונן לתוכי. דמעות של תודה זלגו על לחיי. התבוננתי בו ושתקתי. יש לו עיניים עמוקות,החודרות ישר אל נישמתך. צללתי פנימה וחיבקתי אותו בליבי.
אור וטוהר
הגיע היום להגיע לבית הזאופיור.
כל הדרך לצפון נסעתי בהתרגשות גדולה ושמחה בלתי מוסברת.
הגענו לבית הזאופיור עוד לפני שזך הספיק לחזור ונשארנו לחכות בגינה.
האנרגיה של המקום ממש מגנטה אותנו פנימה.
כאילו נשאבנו לגן העדן.
בזמן שחיכינו, שמתי לב לשקט עמוק ונוכחות של משהו עוצמתי במקום.
חברתי משכה אותי לנדנדה גדולה שבפינת הגינה.
לפני שהתיישבנו, היא סיפרה לי, שיש בנדנדה הזו משהו קסום.
התיישבתי. הרפיתי את גופי ועצמתי את עיני ואחרי מספר רגעים קלטתי שאני מתנדנדת. "מוזר," הרהרתי עם עצמי, "הרי לא נדנדנו את הנדנדה". פקחתי עיניים וראיתי שהנדנדה לא זזה. עצמתי עיניים ושוב לאחר כמה רגעים תנועת הנדנוד חזרה והתעצמה. היה נראה לי שאני מתנדנדת קדימה ואחורה לעשרות מטרים. התפלאתי על החוויה הזו והתחלתי לקלוט שנכנסנו לבית שמוקף בשדה אנרגיה עוצמתית.
כשפקחתי את עיניי, ראיתי את חברתי מחייכת אליי בהבנה.
ההמתנה התארכה ואנחנו שכבנו לנוח. היינו עייפות אחרי הנסיעה הארוכה. חברתי נשארה על הנדנדה ואני התמקמתי בערסל צבעוני שהיה תלוי בין שני עצים. שכבתי בו נשמתי את השלווה שבמקום. להפתעתי, גם בערסל חוויתי את אותו הנדנוד.
במשך כל סוף השבוע, בכל פעם ששכבתי או ישבתי עם עיניים עצומות, חוותי את הנדנוד.
זך הגיע וגל של אור נכנס איתו פנימה, ידיו עמוסות אשכולות בננות,ענבים ופירות מכל טוב.
באדם הזה, שהתגלה מולנו, היה משהו מעבר לכל דבר מוכר, חוויתי איזה שהוא כוח מסתורי עצום שעובר דרכו.
זך מתנשא לגובה של מטר ותשעים, אטום ענק הקורן אור. כשחיבק אותי, הגעתי בדיוק עד החזה שלו ויכולתי להאזין לפעימות ליבו.
כולו רטט ונשם עמוק עמוק. גלים עצומים של אנרגיה עטפו אותי.
הצמדתי חזק את אוזני לחזהו, מרוגשת מעוצמת החוויה.
מעולם לא פגשתי אנרגיות כאלה.
התיישבתי מולו, בזמן שסידר את הפירות על צלחת גדולה והתבוננתי בו בסקרנות. ראיתי חיוך רחב ועיניים צוחקות, שיוצאות מהן קרני אור.
כל התנועות שלו היו כמו ריקוד שמחת חיים.
אחרי כמה דקות, הוא הרים את ראשו והסתכל לתוכי.
העיניים שלו התמלאו בחמלה. הוא התקרב ובלי מילים פשוט עטף את ראשי בידיים הגדולות והחמות שלו. מפל של דמעות פרץ מעיני. חוויתי שהוא מזרים בי את רטט החיים שזורם בו בעוצמה.
אנרגיה של אש נעימה זרמה דרך הידיים שלו לתוכי וחדרה לכל תא ותא בגופי ונשמתי.
כלכולי שתיתי אותה בצמא, כמו שהאדמה שותה את הגשם אחרי שנים של בצורת…
כל פעם שאני נזכרת ברגע הזה, אני מתרגשת שוב ושוב מהחסד המדהים שזכיתי לו. זאופיור הכינה אותי לרגע הזה, הביאה אותי לגסיסה רוחנית והתפרקות, שברה את מבצר ההגנות שבניתי וחשפה את נשמתי הפצועה, בכדי שאהיה מוכנה לזך, שינשים אותה, שיעיר בה את התמצית הטהורה ויזכיר בה את נשימתה הטבעית.
בשעות הבאות הגיעו לבית עוד אנשים.
שמתי לב, שדרך זך עוברת אנרגיית חיים עצומה, שמחייה את כל מה ומי שבסביבתו.
הוא לא מתערב בזה ולא מתכנן, זה פשוט קורה כל הזמן באופן הכי טבעי.
הוא נוגע, מחבק, מדבר, עושה תנועות, קולות, נושם, מנשים ומעביר את ההנחיה המתבקשת. כל אדם בנוכחותו עובר דרך מסע אנרגטי, שמעורר ומחייה אותו מחדש.
זה מה שאני עברתי ביומיים שהייתי שם.
משהו שתמיד היה חסר, חזר לתוכי.
משהו חדש התחיל, בדיוק כפי שבקשתי.
האור והטוהר בכבודו ובעצמו הגיעו לחיי.
קיבלתי את נשמתי, נשימתי וחיי בחזרה, בעוצמות חדשות.
התגלות
מאז אותו מפגש, הגעתי בקביעות לכל המפגשים בבית זאופיור.
התחזקתי לאט לאט. כוחות חדשים התעוררו בי, התעצמו והתרחבו.
עלתה בי שלווה עמוקה.
ידעתי שחזרתי הביתה, אל משפחתי המקורית ושלעולם לא אהיה יותר לבד.
לקח לי זמן לקבל את זה ולהאמין שזה אכן כך.
כן, גם דברים טובים ובמיוחד מדהימים כאלה, לפעמים קשה לנו לקבל.
במשך כל חיי, בשום מקום לא הרגשתי בבית, עם שום אדם לא הייתי קרובה באמת לעומק ולא הרגשתי משפחה. ופתאום זה נחת עלי בעוצמות יקום.
זה חדר לתוכי, למקום הכי עמוק בי, שאף אחד ושום דבר בחיים האלו לא נגעו בו.
השהות בבית הזאופיור, נוכחותו של זך ומה שעובר דרכו הניעו בי תנועות חדשות ועמוקות, דברים שמעבר להבנה שכלית.
בשלושת החודשים הראשונים ליווה אותי כל הזמן שדה, שעטף אותי עוד מהפעם הראשונה שישבתי על הנדנדה בגינת בית הזאופיור.
שיתפתי את זך בחוויה שאני עוברת ושאלתי אותו: "מה הסיפור של הנדנדה הזו?"
"כשהגעתי לבית הזאופיור," סיפר לי זך, "התמגנטתי לנדנדה וביליתי עליה שעות רבות, בהם זאופיור הורידה דרכי את השדה שלה למקום. הנדנדה הוטענה באנרגיית הזא והפכה לנדנדת ההיזכרות בתמצית הנשמה.
כל מי שיושב על הנדנדה הזו בהקשבה ובעיניים עצומות, גם בלי להניע אותה פיזית, חווה תנועות נדנוד, כאילו איזו יד נסתרת מנדנדת אותו.
התנועה הזו הינה ביטוי של אנרגיית הזא. היא מפנה בנו מקום, מנקזת החוצה את כל האנרגיה הדחוסה של זיכרונות עברנו המודחקים, מנערת את תודעתנו ומביאה אותנו בעדינות אל ההיזכרות בתמצית מהותנו.
מהות בית הזאופיור הינה טרנספורמציית ההזכרות בתמצית נשמת היקום,
שנמצאת בתוך כל אחדת מאיתנו."
מאז ההטענה שקיבלתי בנדנדה ודרך זך, אני חווה תנועות אנרגטיות עוצמתיות בתוכי.
כל הזמן משהו נע בתוכי. אני חווה את זה בכל התאים שבגופנשמתי.
משהו מת ונולד בי בו זמנית.
זה כל-כך חזק, אינטנסיבי ומרתק, שלא היה בי כל ניסיון להתנגד לזה ונראה לי, שגם אם הייתי מנסה, לא הייתי מצליחה. מה שנשאר לי זה רק להיות, להכיל ולאפשר לזה לקרות.
כל הזמן הדהדה בתוכי הידיעה המוחלטת, שהגיע עבורי זמן ההתמסרות הטוטלית
לכל מה שהולך להתרחש.
המפגש שלי עם זך הרעיד בי את כל העולמות, עד שורש נשמתי. החלו להתעורר בי זיכרונות עמוקים, שלא שייכים לגוף הנוכחי, אלא לכל הגופים, שבהם תודעתי הטהורה המקורית ביקרה. זו הייתה התחלת ההיזכרות.
תמונות היזכרות החלו לצוף בתוכי.
נזכרתי בצורת הקיום הקדומה שלנו – גופי אור טהורים ושקופים.
נזכרתי בצורתו הקדומה של זך. קראו לו זאו. יהלום אור הנצח הטהור. תמצית נשמת היקום העבירה דרכו את ההנחיה הקוסמית והדהוד אור הנצח העצום לנוכחות הוויה שלמה, להטענה והעצמת הגופנשמה של הפיוריאנים.
מהרגע הראשון שנזכרתי, התחלתי לקרוא לזך זאו. עבורי הוא תמיד זאו.
נזכרנו באיחוד הנשמות שלנו, שהוביל אותנו דרך שנים, מסעות, אוקיינוסים, בכדי להיפגש בנקודה הזאת של הנצח ולקיים את מה שעלינו לקיים – להחזיר את אור תמצית נשמת היקום הטהורה הנצחית לזרוח ולזרום במלואו בכל אדם ואדם, כדי שכל אחדת יוכל לחיות משוחרר וחופשי וייזכר במהותו הטבעית.
ובכל יום שעובר רק מוסיף ומתגלה.
לפגוש את זאו וכל מה שמלווה אותו, זה לפגוש את היקום בכבודו ובעצמו.
כשמסתכלים עליו, רואים בו את החיים עצמם.
אין לו שום צורה קבועה שהוא תקוע בה.
בתוך התרחשות היומיומית עוברות דרכו אנרגיות, תנועות, ביטויים ואינסוף דמויות
בעוצמות וצורות שונות.
כמו כל יום בחיינו, שמתחיל בזריחה ונגמר בשקיעה, אך השמיים אף פעם לא אותם שמיים – עננים, צורות, צבעים ורוחות יוצרים בכל פעם תמונה אחרת…
כך גם זאו – חי בתוך העולם בתנועת ההשתנות הקבועה.
יש בו הכול בו זמנית.
ברגע אחד הוא יכול להיות רך וחשוף כמו תינוק וברגע הבא להתרחב לעוצמת אוקיינוס.
מדהים אותי לראות איך זאו מצליח להיות כל דבר.
קליל ורציני, משתולל ועמוק, נצחי ואנושי, אוהב לשחק כדורסל וכדורגל.
אין לזאו שום פוזה או צורך להרשים.
בכל מצב הוא בשיא הטבעיות שלו, מכבד את המצב, מכבד את עצמו ואת הנוכחים.
יודע לדבר ולשתוק כשצריך. יודע לנוע ממצב למצב בהרמוניה שלמה ומדויקת.
השהות במחיצתו מזכירה בי את העצמי האמיתית הטהורה. כשאני לידו, מאוחדת איתו, שדה האנרגיה האטומית שלו מהדהד לידי ואני חווה את העוצמות שלו דרכי, בתוכי, בתוכנו, ואני מתרחבת יחד איתו לאחד. מאז שהוא הנשים את הנשמה שלי בנשימת זאופיור, היא כל הזמן מתרחבת ומתעצמת.
כמעט שני מטרים של גובה עמדו מולנו. שיערו המתולתל הארוך פזור אל מעבר לכתפיו. הוא היה לבוש בבגדים לבנים ופשוטים, נועל מוקסינים גבוהים עד הברכיים. פשוט פשוט ועם זאת מקרין מלכותיות. נוכחותו פשוט הקסימה אותנו. עמדנו מולו נפעמים לנוכח יופיו והעוצמה שעברה דרכו והקרינה על כל הסביבה.
כאילו היה גוף אור עם נשמה דלוקה שכל הזמן מחייכת. והעיניים שלו… אין מילים לתאר מה עובר דרך העיניים האלה, שממש מיגנטו אותנו פנימה לנשמתו, אל שקט עמוק ושמחה שלא הכרנו. שעות היינו מביטים בעיניו. במשך כל תקופת השהייה שלו באנגליה, שורות של אנשים היו עומדים מולו, מחזיקים בשתי ידיו ומתבוננים לתוך עיניו, כדי לקבל את ריפוי הנשמה שעובר דרכו. זה היה הוראס, הנסיך המצרי שחזר לחיות בעידן שלנו. ככה איזיס הציגה אותו. הסדנה שעברנו הייתה עבורנו אחת החזקות והמשמעותיות בה השתתפנו.
הוראס לא ידע אנגלית ולא דיבר במשך כל הסדנה. הנוכחות שלו ומה שעבר דרכו האירו לכל הנוכחים את הנקודה שממנה חוו את החיים. הייתה אוירה חזקה של קדושה ואהבה אטומית שחלחלה עמוק. לאחר שעברו שבועיים, נתקפנו געגועים עזים והחלטנו לנסוע עם הקראוון שלנו לקמפינג, קרוב לסנטר 'שמבלה', להצטרף אליו לסדנה שצוות 'שמבלה' והוראס העבירו. עם סיום הסדנה ביקשנו שיבוא אלינו לקמפינג והוא בא בשמחה גדולה. התחלתי ללמד אותו אנגלית. לימודי השפה לא ענינו אותו במיוחד, כי הוא כמעט ולא השתמש במילים באותה תקופה, אבל היה נראה שהוא נהנה בחברתנו.
כך החלה להירקם הקרבה הנדירה שלנו, שנשארה עד היום. מאת הזמן שלנו חילקנו בין סמינרים וסשנים שהוא העביר באשראם, לבין שהייה בקראוון ובאזור הקמפינג. בהפסקה של אחת הסדנאות, נכנסנו אליו לחדר הג'קוזי. ביקשנו ממנו להיות התלמידים והמלווים שלו והוא צחק ואמר לנו: "מה זה הקשקושים האלה? אנחנו משפחה אחת, מאוחדת בנשמה שלנו ולכל מקום שנלך, נלך ביחד ובכל מקום שנהיה, נהיה ביחד." ממש התאהבנו בו. ידענו לתמיד שאנחנו אחד איתו ושנלך אחריו לאן שיגיד. מאותו הרגע המופלא הזה, לא עזבנו אותו לשנייה וגם כשלא היינו לידו פיזית, הוא היה בתודעתנו תמיד. ידענו בכל מהותינו, שעלינו ללוות אותו ולעזור לו בכל מה שצריך. גם לאחר הסדנה, המשכנו להתקשר ולדרוש בשלומו של הוראס. הוא הפך לחלק מהמשפחה שלנו. ג'ק שהיה מקורב מאוד לאושו, אמר שהוא בטוח שהוראס הוא ההתגלמות וממשיך דרכו של אושו בעולם הזה. ג'ק ביקש כל הזמן להפגיש אותו עם סניאסים ומורים ותיקים של אושו, כדי שיעזרו לו להתגלות והוא סירב וביקש להישאר אנונימי. את הסדנה השלישית, הוראס ואיזיס העבירו אצלנו בסנטר. המון אנשים הגיעו להתוודע אל הקסם המדהים הזה שהגיע לאנגליה. אי אפשר היה לתאר אותו או את מוצאו, מכיוון שדרך פניו ונוכחותו השתקפו פנים רבות. פעם היו אלה פני אינדיאני עתיק, ופעם פני הודי חכם, ופעם פני אושו, ופעם פני קרישנה, ופעם פני לאוצה, ופעם פני רומי, ופעם פני מולה נאסר אדין, ופעם פני צדיק יהודי, ופעם פני טוניסאי קדום, ופעם פנים מזרח תיכוניים, המשלבים את כל גזעי האזור. רק מלהסתכל עליו היינו עוברים הרפתקה. האנרגיה שהגיעה דרכו לסמינר הקוסמי שהם העבירו הייתה עצומה. רוב הנוכחים, שרובם ניהלו מרכזים רוחניים משל עצמם, טענו שלא פגשו עוצמה כזו. החוויה שעברנו כולנו בסדנה הזו נחרטה בנו עמוק מאוד, מה שהביא את כל המשתתפים לבקש מאיתנו להזמין את הוראס להעביר עוד סדנאות.
הוראס המשיך להעביר סמינרים של אהבה קוסמית עם איזיס ומעגל מורים נוסף. מהר מאוד הפכנו למקורבים אליו והוא היה משתף אותנו במה שהיה עובר דרכו. יום אחד, ראיתי שהוראס מוטרד מאוד. השתיקה שלו הייתה אחרת מהרגיל. הצעתי לו לשתף אותנו והוא הביע את הקושי שלו לקבל את המניפולציות החומריות שאיזיס ומפעילי 'שמבלה' עושים על אנשים חסרי ישע. הוא טען, שהם מנצלים את בורות הנזקקים. הם 'מתקשרים עבורם' והופכים אותם לתלותיים בהם, במקום ללמד אותם להזכר בכוחות הידיעה הפנימית והעצמאית שבהם. לאחר שחזרו מסבב סדנאות בארצות הברית, הוא ארז מזוודה ויצא אל הבלתי נודע.בלי שפה. בלי כיוון. בלי להכיר כלום. פשוט קם בעקבות קול נשמתו ועזב. כבר באותו היום, מסופר שבעל אכסניה, שראה אותו בגלסטונברי, הציע לו להכנס אל ביתו, בלי להכירו קודם. הוא ואשתו הציעו עבורו חדר שלם בעליית הגג שלהם. האכילו והשקו אותו ודאגו לצרכיו.
למחרת הוא נימצא על ידי שליחותיה של אייזיס שנשלחו לחפשו ולבקש ממנו לחזור, אך הוא ביקש להודיע שאינו מוכן לשתף איתם פעולה. לאחר יומיים,אישה שהוראס ריפא מסרטן,שמעה שהוא עזב את שמבלה והגיעה להציע לו להתארח בבית משפחתה. היא וחברותיה, שהשתייכו לקהילה אינדיאנית, קיבלו בתיקשור, ממנהיג הקהילה, שזה עתה ניפטר, מידע על הוראס וכוחותיו ונאמר להם שהוראס אמור להנהיג אותם מעכשיו במקומו. הוראס עבר להתגורר בטירה ישנה של לורד זקן,בסמוך לקהילה,עד שיסיימו את ההכנות לקראת המעבר. הוראס סיפר לנו, שלמרות שהטירה מדהימה ביופייה,על כל הגנים,האגם והברבורים ששטים שם בשלוות עולמים וכולם מתייחסים אליו כמו למלך, בתוכו יש עצב גדול והוא מבקש לעזוב מידית את המקום.החלטנו, "להבריח" אותו משם. באנו באישון ליל ואספנו אותו אלינו.
הודענו על הימצאותו אצלנו במרכז. כעבור יומיים הגיעו כמאה מורים, בעלי מרכזים ואנשים נוספים שבאו לראות את האור האלוהי הזה,לחוות ולהקשיב למה שעובר דרך הוראס. יומיים לאחר מכן הוא החל לקבל אצלנו אנשים למפגשים. "מה אני אגיד לך יקירתי," אמרה ג'יליאן. "אני לא יודעת איך? אבל הוראס היה עסוק מבוקר ועד ערב. הידיעה עברה מפה לאוזן והוא קיבל אנשים ללא הפסקה. זוכרת המון ניסים והתרחשויות מיסטיות שקרו אצלנו במהלך השהות שלו עימנו. בעיקר אישה רוחנית אחת, שהייתה דוגמנית מפורסמת, שהיה לה גידול במוח וגם סבלה מאליפסיה. הוראס ריפא אותה מהסרטן ומהאפילפסיה. היא עזבה את עולם "הזוהר" והתמסרה כלכולה לדרך ואורח החיים שהוראס העביר אליה. גם חברה שלה, שעבדה עימה בדוגמנות וחלתה בטרשת העורקים, זכתה לנס גדול דרך הוראס וחזרה ללכת על רגליה ואף רצה לנגד עינינו בחצר במעגלים של אושר. היא סיפרה שחוותה חום עצום שעבר דרך הוראס לתוכה וקול מוזר וחזק שיצא ממנו והורה לה לקום וללכת. הוא זה שנתן בה את הכוחות לקום וללכת.,כנגד כל הסיכויים. גם היא שינתה הליכותיה ואורח חייה ואף שמענו שהוריה, בעלי נסיכות מהמפרץ הפרסי,קנו עבורה ספינה קטנה שעגנה בנהר הלונדוני ושאותה הפכה למרכז רוחני שמושך אליו המון גדול של אנשים. אפשר לכתוב ספר שלם רק על הניסים הרבים שהתרחשו אצלינו.
מעגל עדות:
זאו מספר..
"עוד כשהייתי ילד הבנתי שהכל כאן משובש ולא ידעתי איך להתמודד או לחיות. בשלב מסויים התעורר בי משהו שדחף אותי לברוח מכולם ומהכל. אז ברחתי..וברחתי…וברחתי…..
חיפשתי מקומות ואנשים טובים עם לב חם ואהבה, שיודעים לאפשר לי להיות מי שאני איך שאני ולחיות כמו שזורם אצלי. חיפשתי את החיים כמו שעמוק בתוכי ידעתי שקיימים; טעמתי כמעט מכל צורות החיים האנושיות שיש בעולם הזה. עברתי כמעט את כל החויות האנושיות, שיש כאן. הייתי למעלה. הייתי למטה. הייתי עשיר. הייתי עני. היה לי הכל ולא נשאר לי כלום. התנסיתי בהכל עד שהתפרקתי לגמרי.
ב – 12.08.91 מצאתי את עצמי בתחנת אוטובוס ריקה, מותש מתעתועי החיים ועל סף קריסה מוחלטת. חוויתי את ריגעי הסבל האחרונים שלי,סבל שלא יכולתי לשאת יותר. נישמתי זעקה מתוכי לשחרור מהסבל הזה והזעקה פרצה ונישאה לחלל. זעקת נישמתי נענתה. באופן מיידי.
דממה עטפה אותי. זרם חיים חם חילחל לתוכי וידעתי שחיי הולכים להשתנות. זה לא רגע ששכל אנושי יכול לעכל.
מה קרה לך?
"כל העולם מסביבי נעצר. הכל נעצר בי בתוכי. הכלל נעצר. סטופ. פריז של העולם לרגע. ואז, בשנייה מהירה אחת ובלי כל הכנה מוקדמת, הונחה על ראשי יד ענקית-ענקית שלא איפשרה לי לנוע לשום כיוון, הנוזל נהייה חם יותר ונעים והמשיך לחלחל אליי לתוך הגוף, זורם ממש לתוך הורידים וכל כולי בוער בעוצמות אטומיות של חום.
ידעתי שכל מה שידעתי עד הרגע הזה נעלם. כל עולמי התמוסס בתוכי והכל נהייה שקוף מולי. ה'דבר הזה' המשיך לזלוג לתוכי ועם הזמן התרחב ממני ועטף את כולי. הייתי בטוח שאני עומד להתפוצץ מהחום הזה, שהתפשט בכל תא ותא בי. כך הייתי זמן שנמשך עבורי כנצח וידעתי בתוכי שכל חיי הולכים להשתנות…
האנרגיה והכוח שחילחל לתוכי, מתרחבים ומהדהדים בי,מאז אותו הרגע, בקביעות. הכוח הענק הזה שהתעורר בי העיר את נשמתי ועם הזמן גילה את העוצמות הטבעיים שבי".
הסבתא רבא של זאו, 'סבתא ננה', הייתה ידועה כצדקת מיסתורית ובעלת כוחות נדירים, שאנשים רבים הגיעו אליה מרחבי העולם לקבל מכוחות הריפוי שלה. הסבתא התגלתה בתודעת שנתו והובילה אותו למערה קדומה שם התקיימו מפגשי לימוד כתבי יסוד של החוכמה היהודית הקדומה עם גדולי העם היהודי. הוא קיבל הדרכה בנתיב החיים החדש והעבירו אליו אנרגיות לחיזוק הגוף והנשמה,נוסחאות ריפוי וטיהור פנימי.
"בכל לילה עברתי מעין הנשמה ישירה לכוח הנושם בתוכי. בתקופה שלאחר מכן, התבודדתי במשך ימים רבים במערה ובצריף רועים שביערות הכרמל. במהלך ההתבודדות חוויתי התאחדות עם הבריאה והטבע, וקיבלתי הנחיות לתירגולים גופניים ומדיטציות טיבעיות התעוררו בי. במשך שלוש שנים, 'הייתי נאסף' בשנתי למערה עתיקת יומין, בה זכיתי לשבת עם 12 ישויות מאירי העם היהודי, שביניהם היו אברהם אבינו, נחמן מברסלב, זלמן שניאור והבעל שם טוב,והם העבירו אליי לימודי כתבים קדומים.
הנשימו נישמתי ונשפו לתוכי נשימות איחוד,הזכרות והתעצמות. " לילה אחד היה מאוד משמעותי עבורי…. "ממש ברגע שהתעוררה נישמתי ועיני טרם ניפקחו, ראיתי את המקום בו ישנתי עולה בלהבות ומתכלה בשריפה גדולה בעודי לכוד בתוכו. מתוך הלהבות הגדולות יצאה לקראתי דמות יהודית מוארת כולה, הביטה ישר לתוך עיני והניחה את שתי כפות ידיה על ראשי. האש נעלמה והתעוררתי מיד.
קול חזק הידהד בתוכי והורה לי להגיע למערת אליהו הנביא, ולמרות שהייתה בי התנגדות לדת ולכל מה ומי שקשור אליה, הגעתי. לצד המדרגות ישב רוכל שהציע מרכולתו. הוצאתי חמישה שקלים מהכיס והתכוונתי לקנות כתרומה סיפרון קטן. האיש אחז בידי בעדינות, חייך אליי ואמר בקול בטוח" לא…לא…לא…בשבילך מחכה כאן משהו במיוחד…." מאיפה אתה מכיר אותי" שאלתי בחשדנות והוא רק חייך אליי והוציא תמונה שהוטמנה בין גופו לקיר שנשען עליו. כל גופי רעד כשראיתי את התמונה.
זאת הייתה הדמות שהופיעה בחיזיון האש.
גופי המשיך לרעוד בלי שיכולתי לעצור אותו. האיש בתמונה היה הרב מצליח מזוז, אחד הצדיקים הגדולים בעדה הטוניסאית ואחד המפורסמים בשושלת מישפחתי. נישקתי את ידיו של האיש. דממתי. הוא הביט לתוך עיניי ומשהו עצום התרחש בגופי. שתקנו. גופי הוצף באנרגייה חמה וכולי נעטפתי באור.
"עלה למערה ותשאר בה כל היום",הנחה אותי. הנהנתי והנחתי כף ידי על ליבי לתודה. במשך שעות רבות ישבתי במערה ולא יכולתי לעצור את הבכי שזרם ממני.הייתי דלוק כולי באורות בתוכי וסביבי ואושר עילאי זרם בי. כשירדתי האמנתי שאראה את ה"רוכל" ואשב לידו כל כמה שיתאפשר, אך זה כבר נעלם משם. בשבילי היה הוא מלאך שירד להדריכני. חזרתי לביתי והנחתי את תמונתו של הרב מצליח מזוז על מדף מול מיטתי ובכל לילה הייתי זוכה לביקור שלו, שבו היה מניח את ידיו על ראשי מטעין אותי באנרגיות עצומות,מטביע בי ידיעות אלוהות ואז נעלם בשנייה.
יום אחד התעוררתי בבוקר והתמונה לא הייתה שם!!!!! פשוט נעלמה. גם הרב הפסיק להגיע בשנתי.
בלילה השלישי שלאחר מכן נאספתי אל המערה, שהפעם הייתה ריקה. בת קול הידהדה והודיעה לי, שסיימתי את גלגל הקיום היהודי ומרגע זה אפגוש ואתאחד עם כל מורי עולם, שתדר נישמתם ונישמתי זהים ואקבל דרכם את נוסחאות היקוםקיום בעולם ארץ.
האנרגיה, שהתגלתה כמרפאת דרכי, רק הלכה והתעצמה מיום ליום"
זאו ממשיך לשתף ואני מרותקת.
"ניתנה לי הזכות והאפשרות לשרת יקום ואנושות ועבורי זהו חסד גדול." הוא מחייך את חיוכו המאיר ומביט ישר בעיניי. עיניו העמוקות חודרות ישר אל נישמתי ואצלי מתהפכת הבטן. בדיוק בתקופה הזאת התרחש מפגש גורלי עם אייזיס. מורה רוחנית ותקשרת מפורסמת מאנגלייה, שהגיעה לישראל בשליחות מעגל מתקשרים שהובילה, כדי לאתר את מי שעבורם, היה הוראס הנסיך המיצרי. זאו ואייזיס נפגשו והירא הזמינה אותו להיות מאסטר במרכז הרוחני "שמבלה" שבגלסטונברי, שהיא מפעילה.{התיאור השלם בפרק העדויות}
בעקבות המפגש עבר זאו לחיות באנגליה. בשנים הבאות זרמו אליו למרכז אלפי אנשים, בכדי להשתתף בריטריטים או לקבל סשנים פרטיים מ'המואר' ולזכות למגע המעאיר הנדיר שלו. זאו עובר הזכרות בכוחות היקום שבו ובתקופה המיצרית,ויחד עם צוות מורי המרכז הם יוצאים לסיבוב סדנאות באנגליה, אירלנד סקוטלנד וארצות הברית, שם הוא פגש מורים הודים, אנדיאנים ומורים ממקומות נוספים בעולם. אחד המפגשים התקיים בסווטלוג' עם צ'יף אינדיאני, בו חווה זאו הזכרות בכוחות הקדומים שלו מהתקופה האינדיאנית של נשמתו.
מכאן והלאה חלה האצה חזקה בטרנספורמציית ההזכרות אצלו ותודעתו התמזגה עם רודולף שטיינר, קרישנה, בודהה, מוחמד, ישו, רומי, המולאנה הסופי ומיפגש בילתי נשכח עם אושו ועוד מורי עולם הזהים בתדר סליל נישמתם.
אירוע עוצמתי במיוחד התרחש בכפר שסטה בארצות הברית.
כוחות יקום הניעו את זך לעלות על הר שסטה והעבירו אותו מסע של 7 תחנות לשחרור וזיכוך עמוק עד להארת התודעה השלמה והתגלות מיסתורית. השיא של החוויה הבילתי רגילה היה בתחנה האחרונה של המסע – עת הגיעה מהשמיים ישות בילתי מזוהה שהעבירה לכף ידו מתכת נדירה בצורת ילד. קול הידהד בחלל ואמר שהילד הקוסמי יחיה בתוכו. מאז מעביר זאו ריפוי והזכרות במהות הילד הניצחי שבנישמת כולנו.
תנועת ההתגלמות השלמה ממשיכה להתקיים בזאו וחזון להקמת כפרים להזכרות ניגלה בתודעתו, מה שמביאו חזרה לישראל. החזרה לישראל הניעה בתוכו כוחות נוספים ונוכחותו התעצמה. בכל שנה הקים במקום אחר בטבע מאהלים להתכנסויות ומחנות אימון למדיטציה – נחשולים, מפרץ האהבה, סידני עלי, חוף הבונים, חוף עתלית וסביב האגם שביערות הכרמל, ואנשים רבים מרחבי ישראל היו מתכנסים ובאים. בין ההתכנסויות היה נעלם למדבר לתקופות התבודדות ארוכות במהלכן החל לערוך את הכתבים לספרים.
"כיתבי הזכרות" – כתבים להזכרות בתמצית הנשמה הטהורה ונוכחות התודעה השלמה.
"אחדת. קידושין אישאישה" – כתב שמתאר את חוויית 'התגלות נישמת המידבר' שזך חווה במדבר יהודה. נישמת המדבר התגלתה בדמות אישה מדהימה ביופיה והעבירה בו נגיעת הזכרות במרחב אהבה טהורה ושלמות ההוויה הזיכרית והניקבית בתוכו ובתוכינו כולנו – אחד ואחת – אחדת.
"שירת הגופנשמה" – הנחיות הזכרות לאיש ואישה באהבה ואינטימיות הטהורה שהתקבל תוך כדי התכנסות במפרץ האהבה.
"מדרגות השפע" – כתב קידוד תודעתי נישמתי,שמכיל בתוכו קודים להיזכרות בכל שדות השפע הקיים והתקבל בהשראת נישמת אברהם אבינו,החייה בתוכו.
"מפגשים עם זאו" – מפגשי מהות עם זאו.
"תורתו של בויידהה" – ספר התגלמות החזון האנושי.
'השיבה אל הטבע הטהור' – סימני דרך אל ההיכל הפנימי.
"אנשים סמים אלוהים – רק מעט ניצלים" – רומן אוטיביוגרפי רוחני.
משנת 1992 מעביר זאו מפגשי הזכרות והכשרות 'הארת תמצית הנשמה'; מסייע גם לאלפי אנשים בהתעוררות מתרדמת האחיזה והקשרות, ומקיים מפגשי 'משפחה בהחלמה' יעוץ למשפחות להחזרת הרמוניה ושלמות למרחב המשפחתי.
