ראיון עם זאו

אנשים מגיעים אליך בכדי להקשיב למסרים ומבקשים להשאר לידך, בעיקר כי הם זוכים לאהבה אדירה שעוברת דרכך אליהם.

" אשרינו שזכינו. מזכירים להם את עוצמת האהבה שמבקשת לחיות בהם ודרכם. "

אנשים מחפשים אור ונמשכים אליך בעקבות האור הזה…

" מי שמגיע שומע, שכל האור שהוא מחפש נמצא כבר בתוכו וברשותו ומכוון לאפשר לזה להיות ולהתרגל לחיות את זה מחדש.
מתחת לשכל המחפש אדם שיתן להם תשובות והנחיות, הם יודעים שהם מגיעים מתוך קריאה פנימית להיזכר באפשרות קיום וצורת חיים מוארת ונאורה ולהעיר בתוכם את הכוחות, האיכויות, היכולות והכשרונות לקיים חיים אלה במלואם. "
 על הפשוט.

מה זה מואר?

" אנשים מדברים בלי להיות מחוברים לאמירה ואומרים מילים בלי לדייק בכוונתן.
החיים מוארים, העולם הזה כולו אור שמאיר את כולנו.
אנחנו כל כולינו ישויות אור טהור בגוף ארצי שחיים בעולם שכל כולו אור.
לכל אחד ואחת מאיתנו ישנה האפשרות להיות ולחיות מוארים באור הגלוי העצום הזה.
אבל לפעמים במקום זה, אנשים מכסים את עיניהם בכפות ידיהם ומחפשים מישהו "מואר", שיגיד להם איך לחיות ומה לעשות. "

אז מה בעצם אותם אנשים מחפשים?

" הם ממציאים או מוצאים אחד "כזה" שחי באורות הגלויים, מבלי לכסות את עיניו והוא אומר להם  'חברה, רק תזיזו את הידיים מהעיניים שלכם, תפקחו עיניים, הנה האור, הנה האור, הוא כאן תמיד והוא בכם תמיד והוא אתם תמיד.. זה פשוט' .
והם מריעים 'יוהוווו' ומהנהנים בהסכמה, ואז שוב מהדקים את האחיזה ומנערים את ראשם בשלילה ואומרים 'זה בכלל לא פשוט, אנחנו לא יכולים סתם ככה להזיז את הידיים, אנחנו צריכים שתרפא אותנו, תגיד לנו איך למצוא את עצמנו, אנחנו צריכים ללמוד איך מזיזים את הידיים, תן לנו שיטה, אתה "המואר" אתה צריך ללמד אותנו איך להיות כמוך.'

ואז "המואר" אומר להם 'יאללה, תפסיקו להיות כמו חמורים עקשנים! אין פה שום שיטה ואין מה ללמוד ואין מה להיות כמוני, פ  ש  ו  ט  תזיזו את ה י ד י י ם מעל העיניים והאור כבר יאיר עליכם ויעיר בכם את העצמי האמיתי והטבע הטהור שבכם, אולי יקח לכם קצת זמן להתרגל לסינוור של האור העצום, אחרי שהייתם מיליונים בשנים בתרדמת החשיכה אבל עם הזמן אתם תתרגלו לאור הזה שיחזור להאיר את החיים הטבעיים שלכם ותזכרו שכל אחד ואחת הוא אלוהות מפוארת בשלמותה'.

והם מהנהנים בראשם וחוזרים אחריו במקהלה, 'להזיז ידיים זה פשוט וכשנזיז את הידיים, אז שם יהיה האור, האור יאיר עלינו ויגלה בנו את העצמי האמיתי' ומלחששים ביניהם 'צריך לזכור טוב-טוב את התורה שהמורה המואר מלמד אותנו, כדי שנוכל להעביר אותה לדורות הבאים, מה עוד אתה יכול לספר לנו על האור, המאסטר המואר?' הם ממשיכים ושואלים…

וזה שהם קוראים לו "המואר" רק מניד בראשו ושותק בהבנה.

והם מלחששים 'וואו, הנה "המואר" שותק את השתיקה המוארת שלו, כנראה הוא מתקשר עם מלאכים, בטח הוא עף במדיטציה הטרנסאטלנטית על החמור הלבן שלו עכשיו, בגדיו לבנים, שערו גולש על כתפיו וזקנו הארוך מתבדר ברוח…'

ו"המואר" ששמע את הלחשושים משפשף את זקנו וממלמל לעצמו 'יאללהה, חפשו מישהו אחר שישחק איתכם את המשחק האינפנטילי הזה ותדחפו את התורה שהמצאתם ל…של הגמל הקוסמי'  ומתרחק מהם בצעדים גדולים.
הם קמו והחלו לצעוד אחריו, אך הוא הגדיל צעדיו עד שצעדיו נהפכו לריצה מהירה והוא לא עצר עד שלא היה בטוח שהצליח להימלט מהם."

זאת הסיבה שהורדת את הזקן והבגדים הלבנים שהיית מזוהה איתם במשך שנים רבות?

" בדיוק כמו שאת אומרת, הייתי מזוהה איתם ואם אני הייתי מזוהה איתם אז בטח האנשים שהיו מגיעים אלי היו מזוהים עם כל הצורה החיצונית הזאת 'יש לו זקן והוא עם בגדים לבנים אוהווו… והוא יושב בלוטוס ומדבר בעדינות ורוך…אוהווו….והוא עבר הארה…אוהההו אוההווו והוא ה"מואר" אוהווו.."המבורך" אוהוווו…'
כחלק מהתעתועים והסיפורים הדמיוניים שאנשים מספרים במשך אלפי שנים הם יצרו את "תרבות המוארים".
הם צריכים דמות שיוכלו לאונן עליה ודרכה, רגשית, מנטלית ורוחנית לברוח מהאחריות להגשמת קריאת נשמתם ונוכחותם ולמי ומה שהם יודעים שהם באמת בעולם הזה.
אני מתרחק מאנשים שמתעקשים לתרגם אנשים על פי קריטריונים ונורמות חיצוניות. "

                                                                                                                                                                                                  אז אתה אומר שאנחנו פוחדים לחיות את מה שנבראנו להיות ולחיות?

" תראי, בכל רגע ורגע יכול אדם להתעורר ולשחרר את אחיזת הסיפורים והאגדות שיצרו את המבנים האנושיים.
בריאת העולם לא הסתיימה בשבעה ימים..
 "נגיד" שהעולם נברא בשבעה ימים, במשך שבעת הימים הוכנה רק הפלטפורמה והגלופה לבריאה הנצחית האקטיבית שמוסיפה להברא ולהתפתח.
היא מותאמת לאבולוציית יצורי החיים, שמאפשרת  לבריאה להתגלות מיום ליום מרגע לרגע, כל החיים בנויים על רגע אחד והכל סובב סביב רגע אחד.
ברגע אחד כל חייך יכולים להתגלות וברגע אחד להעלם, ברגע אחד את מגיחה לעולם וברגע אחד את עוזבת אותו, ברגע אחד הכל מתבהר, ברגע אחד הכל מובן, ברגע אחד הכל אפשרי.
אז, עצרי הכל לרגע אחד, למרות שאין מה לעצור, כי הכל קיים ומתרחש רק ברגע הזה, ותהיי ברגע על מה שיש בו כמו שהוא, שימי ליבך ברגע הזה, נישמי ברגע הזה, היי עדות ברגע הזה, אפשרי לרגע הזה להיות את, כולך.
ברגע הזה תקלטי הכל, כמו שהוא, ויתעוררו בך העוצמות והיכולות לחיות את מה שמבקש לחיות בך ודרכך ברגע הזה.
ככה קרה גם אצלי, החיים שחייתי נעלמו ברגע אחד, החיים "שלי" הסתיימו ברגע אחד והתחילו ברגע אחד.                  זה הרגע שקלטתי שהכל רק נמצא ברשותי ושום דבר אינו שלי או בבעלותי.
האישיות הארצית השרדותית, שגידלה אותי עד אותו הרגע, מתה לתמיד והנצח נזכר בי לתמיד, וכל התנאים התאימו לתרחיש הזה.
מאז החיים הטהורים, הצלולים והבהירים חיים בי ודרכי ברגע אחד ארוך חופשי מהגדרות, זמנים, התניות ותנאים, אידיאולוגיות דתיות, חגים ומועדים,שבתות והרגלים.
חסד של נשימת חיים אחת ארוכה ובלתי תלויה בדבר.
וכך גם לגבי מה                שאנשים קוראים לו הארה.

זה עניין של רגע אחד, אתה 'חוטף' מכת חשמל חזקה כל כך עד כדי כך, שאתה על כל מה שהכרת עד אותו המומנט נעלם לגמרי ואחרי שחישמלו אותך כולך, מכניסים צינור ענק של אש קוסמית שממיס בך את כל הפציעות על הזכרונות והמבנים שלהם ומוסיפים זרם מים אטומי, שמפנה את כל החלל שבך.
 ואז מתקיים הרגע, שהתודעה הקוסמואנושית השלמה, מראשיתה עד ראשיתה, נגלית בך, מתאחדת בך והופכת להיות אתה.
ומאותו המומנט והלאה חיה בך ודרכך.
 וככה זה על הפשוט.
ככה שאתה, מואר או חשוך, הוא לא העניין בכלל, ואין באדם המואר שום עניין אלא בתודעת החיים המוארים בכל העולמות המימדים והרבדים. "

זאת בחירה?

" זה לא עניין של בחירה או העדפה, אלא משיכה מגנטית של התדר האלוהי הנצחי לתדר שמתעורר ונגלה באדם בפונקציית המקום והרגע.
זה הרטט האלוהי הנצחי ששט ומרחף באוקיינוס אנרגיית הבריאה  הנצחית ומאתר יצורי חיים שהרטט הזה מבעבע בתמצית נשמתם.
יצורי חיים שהחיים, מניעים ומהדהדים את הרטט הזה.
זה כוח משיכה עצום, שמושך את האדם לנתיב שבו הוא הולך, לדברים שהוא עושה,לאנשים שהוא נמצא איתם, עד שמתקיימים כל התנאים לאיחוד הרטטים, לאיחוד הכוחות והעולמות.                                              משיכה ומיגנוט, על הפשוט.
וכל זה מתקיים בטבעיות ותמימות כמו שנמצאת אצל התינוק שמופיע בעולם בחודשיו הראשונים, טבע טהור שנע בסקרנות, פשטות, טבעיות, עונג ושעשוע, הוא חי ברצף השעשוע של החיים.
כשאנחנו מתבוננים בתינוק הזה ליבנו מתרחב ואנו נזכרים באפשרות השעשוע של החיים.                          הוא מזכיר לנו שהחיים הם שובבים ושהם משתובבים באינסוף צורות.                                                                  החיים ממגנטים אנשים אשר בטבעם תמימות ושובבות.                                                                                  החיים האלה לא מתאימים למי שמנסה לאחוז בהם ברצינות.                                                                    החיים האלה מתאימים לשובבים אשר משתעשעים עם החיים ומזה מתגלות להם אינסוף צורות חיים נוספות
גם אנשים שמתעוררים מתרדמת השכחה חוזרים באופן טבעי לתנועת השובבות כמו ילדים.
ותוך כדי כך תדר השובבות של החיים מעלים מהם את הפחד מעוצמות החיים, הפחד מפתאומיות המוות, הפחד משיגעון והפחד מנידוי, שהשכל הארצי יצר בהם.
זאת נוסחת השעשוע – תתמסרי לשעשוע של החיים, תני להם להשתעשע איתך ותשתעשעי איתם.
כל פחדייך יתמוססו כלא היו, כי הם באמת מעולם לא היו, את תזכרי בכולך ברגע אחד.
לא תצטרכי יותר סמינרים לזיכוך וריפוי והתעוררות והיזכרות ולידה מחדש, כי בלי הפחדים של האישיות הארצית שלך, תגלי שאת כולך נוכחות אנושאלוהית אחת שלמה בלב רקמת הנשמה הגדולה שחייה בנצח.
תהיי חופשיה, כמו שאת מטבעך, להיות השעשוע אשר נע ביצירתיות ממצב למצב מרגע לרגע, גם אם אין באמת כלום חוץ מהרגע הנוכח הזה, ולא תזדקקי יותר לפילוסופיות, מטרות, מוסר, דת, חוקים, דרמות וקשקושים של רדומים, כדי להרגיש קיימת. "

 ובכל זאת, מי הוא 'האדם המואר' בעינייך?

" הגיע זמן שנתעורר מההגדרה והדמות המיושנת הזאת של אדם על, נשגב ונבדל מאחרים ששמנו על האדם "המואר"  ושהארה זאת מטרה שרק יחידים "מגיעים אליה" או "משיגים אותה".
האלוהות נמצאת כאן גלויה, השכינה נמצאת כאן גלויה, האורות נמצאים כאן גלויים.
התודעה קולקטיבית, ההארה קולקטיבית, הארה כלל אנושית
 יש בינינו שמתמזגים לזה ונזכרים בנוכחותם השלמה, ויש שממשיכים לשים את הידיים על העיניים ושואלים 'איך אלוהים?' ולמרות הפחד העצום להיחשף כל כולינו לאלוהותינו, זה זמן שבו כולנו נזכרים מחדש בעובדה, שאנחנו לפני הכל ואחרי הכל, נשמה טהורה, שחיה באור החיים הגדול, בכדור הארץ המופלא הזה,  וכולנו מוארים באורו הגלוי.
זאת כשלעצמה, כבר קפיצת דרך ענקית לאנושות.

עבור כל מי שנזכר באמת בעובדה הפשוטה הזאת ומתחיל לחיות על פיה, מסתיים החיפוש אחרי "משמעות החיים", "השיטה" "המואר" ה"אוואטאר" ונפתחים ומתרחבים לאור הגדול שמחולל בהם, גל הארת תודעה כלל אנושית.

אנחנו חיים בעידן נאור שבו ההסכמה והאפשרות לחיות בפתיחות וקבלה של כל אדם באשר הוא, על רעיונותיו, גיזעו וזהותו, הופכת להיות נחלת הכלל.
זה מאפשר את חשיפת כל הסודות וההסתרות של האנושות.
אנחנו חיים בזמן של אורות גלויים שמעירים עיוורים לראות ולחיות את טבע החיים הפשוטים מחדש.
הכל נהיה גלוי וכל הסודות וההסתרה של האנושות נחשפים לחלוטין, זהה לטרנספורמציה של היחיד שבה מגיע השלב, שהוא כבר לא יכול להכיל את סודותיו והסתרותיו על שלל הזהויות השאולות שלו והכל מתפרץ.
כך גם בטרנספורמציה הכלל אנושית, ועכשיו הגיע זמן היקום עבורינו כולנו וזה קורה.
הכל נחשף,  על כל השגעונות, הקצוות וההקצנות.                                                                                          זיכוך גופנישמת האנושות כולה.
זה זמן חסד, זמן המרחב המואר, שאנו כולנו מתקיימים בו, נאורים שחייהם מוארים באור הגלוי ".

מה הכוונה בנאורים?

" הנאורים הם אלה שהתרחבו מכבלי הבורות, ההסתרה והבריחה.
תודעתם התרחבה מתנועת היחיד לתנועת האחד והתאחדה בתודעה הגדולה, התמונה הגדולה והרשת השלמה.
יש מי שרואה את זה, מברך על זה וחוגג ויש כאלה שעדיין מתעקשים לשים את כפות ידיהם על עיניהם ולהמשיך לחפש את  "האור" "המואר" ו"השיטה בהרגל תעתוע ישן. "

אז איך זה שבמשך מאות בשנים מצליחים למכור לנו את סיפור המואר?

" את שואלת ואת עונה בעצמך, מוכרים לנו משמע – יש צרכנים, יש מי שמרוויחים מזה.
אם יש להם כל כך הרבה 'צרכנים' נראה לך ש 'הסוחרים' יסכימו לעצור את זה? למה שיפסיקו? "

ולמה אתה מנער הגדרות מעליך?

" כל הגדרה רק ממיתה את החיים ואת המהות.
אנשים רבים חושבים שאם יחליפו הגדרה בהגדרה, מגדר במגדר, הם יהיו חופשיים.
זה חלק מהתעתוע האנושי.
כמו המכור הלכוד בתעתוע ההתמכרות ומספר לעצמו סיפורים שהוא שולט בחייו ובהתמכרותו ומחליף התמכרות בהתמכרות, צורה בצורה, ובסך הכל חוזר וממחזר ומשחזר את אותו מעגל 'האני והעצמי שלו' ומסתובב סביב הזנב של עצמו.
'מי אני?' את שואלת. כמוני כמוך. 

כמוני? 

" כן, כמוך.
כמוני כמוך, יקום, עולם ומלואו, חלקיק כשלם, להבת הנצח וגם אש התמיד.נשמת היקום בגוף אנוש, אנושות כמלכות.

הריני והנני, אנוש רגיל ופשוט, שהתעורר וחי בתודעה ואורח חיים מוארים, ומתמזג בזה כל כולו. "

ומה הם החיים של אנוש כזה?

" החיים הפשוטים במרחב המואר, שמאיר באור גדול את תודעת האדם לראות את כל מה שקיים, מעבר לכל המושגים, שבן אנוש רגיל לאחוז בהם.
אדם שמתרחב לחיים במרחב המואר, בו הכל שקוף וגלוי, מתפכח מהצורך לחפש, כל דבר.. הצלחה, אהבה, הארה.
האדם הזה נזכר שיש כאן ובו הכול ושלא חסר בחיים האלה כלום, ושמעצם היותו אנוש שחי במרחב המואר, כל חייו מוארים וגלויים לו ודרכו בחסד גלוי, שפע גלוי,  עונג גלוי, אושר גלוי ואהבה גלויה. "

ולמרות הכל, אנשים ממשיכים לחפש…

" החיפוש הוא מלכודת ששואבת את כל אפשרויות השפע שהחיים האלה מעניקים לנו ולוכד את האדם בריצה חסרת טעם בגלגל החוסר הקבוע שבעולם החלומות והתגובות, אשר נשען   על אשליות החסרים המדומים והסבל שהן מייצרות. ומתוך עולם התעתועים הזה המצאנו את ההארה, כערך שיש להשיג,  בכדי לעצור את הסבל.

ברגע אחד של כנות אדם עם עצמו, הוא יכול לקלוט את אשליית הכבלים ששם על עצמו ומוכן לשחרר את האחיזה בכל הסיפורים שאסף ובאותו הרגע ממש ניגלה עבורו המרחב המואר שמאיר את חייו.

לכולנו יש את אותה ההזדמנות, האור הגלוי נמצא כאן, תמיד כאן. תחיו בכנות אבסולוטית וטוטליות את הרגע הנוכחי והכל יתגלה לכם ברגע הזה.

אצלי זה קרה ככה, כשהחלל הפנימי התפנה מהקשקושים ששמרתי עליהם בחירוף נפש, עד אותו הרגע הכל ניגלה בתוכי ולפניי.
 מעולם לא למדתי תורה מסודרת או נחנכתי על ידי מורה ארצי.

מי שמגיע שומע ממני, שכל מה שהוא מחפש נמצא כבר בתוכו וברשותו וכל מה שנשאר זה לקבל ולהתרגל לחיות את זה מחדש.
אני מסייע להם לראות שמתחת לשכל, המחפש מישהו שיתן לו תשובות והנחיות, ישנה הנשמה שהם מייחלים להיזכר בה ובנתיבה לגילוי התגלות והתגלמות בעולם הזה ובאפשרות קיום וצורת חיים נאורה.
אני מוביל אותם לראות שהם יודעים שידיעת החיים השלמה נמצאת כבר בתוכם ומפחד המחוייבות לחיות אותה בשלמות הם בורחים דרך חיפושים של אשליות ותעתועים חיצוניים…"

למרות כל מה שאמרת עד הרגע, מבחינתי, דבריך רק מחזקים אצלי את ההבנה שנצרכת שיטה שתסייע לנו..למה אתה אומר שאנשים לא צריכים שיטה?

"השיטה היא שאין שיטה, כמו שהחיים מגלים את עצמם בכל שניה ושניה, כך גם הדרך היא ללא דרך.
בכל יום היקום והחיים דוחפים אותנו לגלות את הדרך והפעולה בחויה שאנו חווים באותו הרגע.
כשאדם הולך בעקבות שיטה, הוא מחזק את ההרגל של להבין ולעבד את האינפורמציה של החיים דרך השכל, לפעול דרך השכל ולהישאר כלוא בתוך השכל.
המערכת החברתית, שמשועבדת לשכל ומנותקת מהלב והנשמה, גידלה אותנו ועיצבה אותנו באופן כזה, שהשכל במקום להיות המשרת של הגופנשמה, הפך להיות השליט היחיד.

זה הרחיק אותנו מהיופי הטהור של החיים ומהעוצמות האמיתיות שטמונות בתוכנו.

לחיות דרך השכל בלבד – זה בבחינת לנסות להאיר את הארמון העצום בגנרטור קטן.
זה הופך אותנו למוגבלים, החיים בחשכה ושכחה.

במקום להפעיל את כל המנגנון הטבעי המפואר השלם שנמצא בנו ולהיות מוארים באור הגדול של תחנת החשמל הגדולה של היקום, אנו חיים בצמצום ובניתוק.

ולאלה שעדיין מתעקשים לחשוב ולהבין בשכלם אני אומר 'אתם מתעקשים לחשוב? אז לפחות תחשבו מהנשמה. תחשבו מהלב. תחשבו מהאנרגיה של תשוקת החיים שבכם. תחשבו מההויה  הטהורה שבכם. תחשבו מתמצית הטבע הטהור שבכם.'"

אבל גם אצלך לומדים את דרך הזאו…

" דרך הזאו מתווה קווים מנחים לחזרה פנימה אל הידיעה שבתמצית הנשמה.
ידיעת היקום קיום לחיים בעולם הזה, היא לא אומרת עשה ואל תעשה.
בנוסף למדיטציות הזזאוזן ומדיטציית ג.נ.נ.ר. שמסייעות לכם להדליק את אנרגיית החיים שמתמירה את מערכת הגופנשמה שלכם חזרה אל הצורה המקורית שלה ומטהרת את חייכם מכל מה שמיותר."

המדיטציה

 איך נוצרו כל המדיטציות והסמינרים שאתה מעביר?

" שום דבר לא נוצר, הכל כבר כאן.
בדיוק כמו שהתודעה השלמה נגלתה עבורי, כך כל הצורות שלה שמבקשות לנוע דרכי, נגלו עבורי.
אנחנו מתרגלים את 'הצורות' האלה ונזכרים בתנועות החיים הטבעיות והפשוטות מה שמחזיר אותנו לחיים קוסמואנושיים מסונכרנים."

כמה זמן ביום אתה מקדיש למדיטציה?

(זאו צוחק בצחוק מתגלגל, משועשע מהשאלה)

" עשרים וחמש שעות ביממה, שעה שעה, דקה דקה, שניה שניה, בכל נשימה ונשימה.
איך אפשר 'להקדיש' זמן למדיטציה?
מדיטציה היא החיים עצמם שכל הזמן מתרחשים וניגלים.
הנני העדות המתבוננת בלב כל ההתרחשות, נשימה נושמת כל הזמן, אי אפשר לנשום רק עשר דקות בבוקר ואז במשך היום להסתובב חנוקים.
החיים מזמינים אותנו, מתוכנו, בכל צעד שאנחנו מניעים, לנשום ולהתבונן, לחיות ולהנות.
הצורך הטבעי היחיד שלנו הוא המדיטציה ומדיטציה היא העדות שבלב ההתרחשות.

הלוואי שכולנו כאנושות נזכר בזה וכמה שיותר מהר זה יקרה, כך ייטב לכולנו ובטח לכדור שבו אנו חיים."

איך אתה מצליח לחיות כמו שאתה חי, בלב הג'ונגל התחרותי שאנחנו חיים בו?

" אלה פירות המדיטציה, אני לא 'מצליח' כלום, כי אני לא מנסה כלום.
כולי נמצא במדיטציית החיים עצמם וזה קורה מעצמו.
עליתי מן המוות וזכיתי לכך שהחיים חיים בי ודרכי ומאירים אותי בכל נשימה.
בכל נשימה עשירות התודה הולכת וגדלה בתוכי וזה המגנט לעוצמת האהבה וחיים הטבעיים השלמים והעשירים שמקרינים את עצמם דרכי לכל מקום שמגיע וכל צורת חיים שפוגש.
הילד הנצחי חי בתוכי והוא זה שמרחיק ממני את הבלות ועייפות החומר.
נישמתי בת מיליוני שנים, אך רוחי ילדית לנצח."

איך המדיטציה הזאת מתקיימת?

" בתוכך, תמיד בתוכך ודרכך.
אנחנו מסייעים למדיטציה הטבעית שבך להתעורר וכשהיא ערה את מסייעת לה להמשיך לחיות.
חלק מתרגולי המדיטציה שאנו מעבירים הינם תרגילים דינמיים, שמביאים את האדם להניע את שרירי הגוף, להעיר את אנרגיית החיים וללכת אל מעבר להשקפה הרגילה שלו לגבי תנועה ונשימה.
כך מתערערת השליטה של השכל, מתבלבלים הרעיונות שנאספו לתוכו ומתאפשרת כניסה פנימה, אל המנוחה השקטה, אל אגם הנשמה, אל מרחב העדות הטבעית."

 אז המדיטציה היא תוצאה של המאמץ?

"ממש ההפך, כשמתרחבים אל מעבר לגבולות השכל המוכרים לנו ונכנסים פנימה אל המנוחה, ניגלה מה שנמצא שם תמיד – מרחב המדיטציה.
כשמתעייפים מהריצה אחרי הזנב של עצמנו ו'זולגים' פנימה, ממש זולגים פנימה, ניגלה העצמי הטהור, שנמצא שם בעדות טהורה ומתבונן בליבת המתרחש.
אינו מתערב או מנסה לשנות התרחשויות, רק מתבונן וממשיך לנשום, מאפשר לגלגל החיים הפנימיים לנוע.
מדיטציה אינה תוצאה של משהו, מדיטציה מחכה לנו בשקט בתוכנו עד שנהיה מוכנים לחיות דרכה.
מדיטציה מזכירה בנו את אפשרות הקיום הטהור והחיים נטולי המאמץ, על הפשוט.
מדיטציה היא לא טכניקה, אלא אחת מהאיכויות המבורכות של הכוח הנושם בנו.
המדיטציה היא המרכבה להזכרות הידיעה הגדולה – ידעת חיי הנצח.
וידיעת חיי הנצח היא האקסטזה הגדולה ביותר של החיים שלנו כאן.
אפשר להנות ממנה רק כשה – 'אני הגאוותן' לא נמצא שם."

מה הם התנאים למדיטציה?

" המילים שמרכיבות את השאלות שלך, אלה המילים שמרכיבות את עולמך.
אין שום תנאים."

אז מה כן?

" תדר מדיטטיבי, מצב תודעתי מסויים שאדם נמצא בו ובליבה שלו ניגלה מרחב המדיטציה."

מהו המצב? מה התדר?

"מצב שבו אין 'אני', תדר של התמזגות מוחלטת בשלם.
רק כשה'אני' לא נמצא שם זה יכול לקרות.
כשה'אני' נמצא, הוא טוען ש 'הוא הולך לעשות מדיטציה', 'הוא' ממדט, 'הוא' מתבונן  והיכן שיש 'הוא',    יש רק 'הוא'.
רק נדמה לו ש'הוא' במדיטציה."

אז איפה הוא?

" בשכל, באחת ממנהרות השכל, שאליו הוא מכור, מכור מלשון מכיר, כי זה מה שהוא מכיר ומתעקש לאחוז בו.
זה המוכר והידוע וזאת ההתמכרות הכלל אנושית.
לחיות את המוכר, בגבולות המוכר. לבנות ולבסס עליו את חיינו ולא לאפשר לשום דבר חדש ורחב מ 'האני שלנו' לערער את הסדר והגדרת ההגדרות שבנינו.
מדיטציה יכולה להתגלות רק כשאין אני, אין רצון להשיג, אין צורך להיות מישהו או משהו.
וכשנעלמת אחיזת האני, מתרחשת החוויה שעוטפת ואוספת אותך פנימה, פנימה למקום שהוא הרבה יותר רחב ועמוק ממה שהכרנו על עצמנו והתרגלנו להזדהות עמו.
וכשזה מתקיים, זה ממשיך להתרחב מעצמו ולהרחיב את התודעה הטהורה שבנו אל מעבר לגבולות המיינד והגוף, אל הכוחות העצומים של היקום.
מבחינתי, זה עניין של חיים ומוות.
או להיחנק בגסיסה איטית בצמצום השכלי או להתרחב ולהיבלע אל תוך החיים ולתת להם לבלוע אותך ולחיות בך ודרכך בחופשיות.

זאת המדיטציה – החיים עצמם.

יום אחד הריקוד ימדט דרכך ותמדטי את הריקוד.
יום אחד השתיקה תמדט דרכך ותמדטי את השתיקה.
יום אחד תמדטי את שתיית התה, יום אחר בעדות שתיית הקפה.

שבוע רצוף ככה ושבוע אחר כך ככה ואז במשך שנה אחרת לגמרי, בכל הצורות שהיקום והחיים יופיעו דרכך, המופע האולטימטיבי המושלם.

מי שמסתכל עליי מהצד יכול להגיד 'הוא אבוד בלי דרך..' כי הוא מנסה לראות אותי מהדרך שבה הוא אוחז ואיך אדם שאוחז ב 'דרך שלו' יכול להבין אדם שחי בדרך ללא דרך שנגלית עבורו בכל שניה מחדש?

אלו שנצפו רוקדים, נתפסו כמטורפים בעיני אלה שלא שמעו את המוזיקה.
ואלו ששעטו אחר הממון, נתפסו כחיות הרודפות אחר טרפם בג'ונגל, באוזני אלה שאיבדו את מאור עינם.

וברגע שאדם חופשי לחלוטין מכל ציפיה מתבונן דרכי, זה נוגע בו בכל התאים שבו, אנרגיה שלא הכיר עד הרגע מתעוררת וחיה בו ודרכו באופן חופשי.
והכל ברור, הכל ידוע הכל לגמרי לא ברור והכל לגמרי לא ידוע. המסתורין של החיים השלמים הם הרפתקה מושלמת."